ביהמ"ש העליון החמיר עונשו של בעל שהורשע בשידול למעשה זנות ואינוס אשתו

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור המדינה (ע"פ 11847/05) על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, וערעור המשיב (ע"פ 489/07) על הכרעת דינו, בתיק הפלילי (ת"פ 938/97) שהתנהל נגד המשיב. הכרעת הדין ניתנה מפי הנשיא בדימוס גלעדי וסגן הנשיא אזולאי יבל"א והשופט עמר ע"ה ביום 3.3.04; גזר הדין ניתן מפי סגן הנשיא אזולאי והשופטת סלוטקי יבל"א והשופט עמר ע"ה ביום 14.11.05. התיק מגולל פרשה קשה, מציאות שמעבר לכל דמיון, וכל השומע תצילינה אזניו. יצוין כי ערעור המדינה ע"פ 11847/05 הוגש ב-26.12.05; ערעור המשיב - כך יכונה לפי סדר הגשתם של התיקים - הוגש (ברשות) ב-16.1.07, לאחר שיג ושיח שקדם להגשתו המאוחרת של הערעור. 

כתב האישום והתשתית

ב.        ביום 15.9.97 הוגש כנגד המשיב כתב אישום, המייחס לו עבירות של אינוס לפי סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן חוק העונשין); שידול למעשה זנות לפי סעיף 201(א)(2) לחוק העונשין; ניסיון לשידול למעשה זנות לפי סעיף 201(א)(2) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382(ג) לחוק העונשין; ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. כתב האישום הסתמך בעיקרו על הודעתה במשטרה של המתלוננת - גרושתו של המשיב באותה עת - מיום 4.9.97 (ת/3), אשר גוללה מסכת קשה של התעללות פיזית ונפשית מצד המשיב שאחריתה בפרשה נשוא הערעור שבפנינו. לפי הנטען באישום הראשון, חודש וחצי לפני שהמתלוננת התלוננה במשטרה, דרש ממנה המשיב - אשר המשיך להתגורר עם המתלוננת למרות גירושיהם - להיפגש עם גבר זר ולקיים עימו יחסי מין, וזאת תוך איומים לפגיעה בגופה. מכיוון שהמתלוננת סירבה לעשות כמבוקשו, השקה אותה המשיב שתייה חריפה וגרם להשתכרותה. בשעה 23:00 לערך לקח המשיב את המתלוננת בעודה שיכורה לאתר בניה בקריית גת, שם הציע לעובד זר לקיים עמה יחסי מין בתמורה ל- 50 ש"ח. העובד הסכים לכך, והשלושה נכנסו לאחד החדרים בבניין. המשיב השכיב את המתלוננת על שטיח, והכריח אותה - למרות התנגדותה - לקיים עם העובד יחסי מין. העובד בעל את המתלוננת, שעה שהמשיב עומד עליהם ומביט לאורו של מצת באקט המיני. לאחר שעזב העובד את המקום, הכניס המשיב את ידו לאיבר מינה של המתלוננת על מנת להוציא את הפרשותיו של העובד, זאת ללא הסכמתה של המתלוננת. בהמשך בעל המשיב את המתלוננת שלא בהסכמתה. לפי הנטען באישום השני, ביום שישי ה- 22.8.97 בשעה 19:00 או סמוך לכך, דרש המשיב מהמתלוננת לקיים יחסי מין עם עובד זר, ולצורך כך ללבוש בגדים פרובוקטיביים, זאת תוך איומים ואלימות. המשיב לקח את המתלוננת לאזור התעשייה של קריית גת, שם הציע לאחד העובדים לקיים עם המתלוננת יחסי מין, אך הלה סירב. לפי הנטען באישום השלישי באותו יום (22.8.97) בין השעות 22:00 - 23:00, לאחר שחזרו לביתם בעקבות האירוע שתואר באישום השני, העיר המשיב את המתלוננת ודרש ממנה לקיים יחסי מין עם עובד זר, זאת תוך שהוא מאיים עליה. המשיב לקח את המתלוננת בניגוד לרצונה לאתר הבניה הנזכר מעלה, והציע לעובד זר שפגש במקום לקיים יחסי מין עם המתלוננת בתמורה ל- 50 ש"ח. משהסכים, הכריח המשיב את המתלוננת לקיים עם העובד יחסי מין וזאת תוך איומים וקללות; העובד בעל את המתלוננת בעוד המשיב עומד בסמוך להם וצופה באקט המיני. לאחר שהעובד עזב את המקום, החדיר המשיב את ידו לאיבר מינה של המתלוננת והוציא ממנה את הפרשותיו. בהמשך בעל המשיב את המתלוננת מספר פעמים שלא בהסכמתה, תוך התעללות כנטען. לפי הנטען באישום הרביעי, ביום 31.8.97 דרש המשיב מהמתלוננת לקיים יחסי מין עם עובד זר. המשיב לקח את המתלוננת לאתר הבניה בניגוד לרצונה וכשהיא מתחננת באוזניו שיניח לה מאחר שהיא מצויה בתקופת הביוץ. המשיב הציע לעובד זר שפגש במקום לקיים יחסי מין עם המתלוננת בתמורה ל- 50 ש"ח. משהסכים, עלו לאחד החדרים. המשיב דרש מהמתלוננת להתפשט ולקיים יחסי מין עם העובד, וכן דרש ממנה לגעת באיבר מינו. המתלוננת סירבה ודחפה את העובד, וזה עזב את המקום. בתגובה דחף המשיב את המתלוננת, השכיב אותה על הרצפה ובעל אותה בניגוד לרצונה. לפי הנטען באישום החמישי, נהג המשיב כלפי המתלוננת באלימות, היכה אותה בהזדמנויות שונות, איים עליה והפיל עליה את חתיתו.

ההליך בבית משפט קמא

ג.        ביום 29.10.97 החלה פרשת התביעה.  לשלמות התמונה נפרט עיקרים בראיות. לבד אילדיז - אזרח זר השוהה בארץ לצרכי עבודה, אישר כי קיים יחסי מין עם המתלוננת לאחר שהמשיב הציע לו זאת בתמורה ל- 50 ש"ח.  לדבריו, המתלוננת פחדה ורעדה כל זמן שהיה לידה - והוא פירש זאת כפחד "מהחבר או הבעל שלה". במהלך ביצוע האקט המיני כיסתה המתלוננת את פניה. העד הביט על המשיב - ששהה כל הזמן במרחק 3 -4 מטרים מהם - מאחר שלא הבין את הסיבה לכך. המשיב אמר למתלוננת דבר מה שאותו לא הבין, והיא הסירה את ידיה מעל פניה. לדברי העד לא הופעל עליו כל לחץ במשטרה, והוא לא אוים בחקירתו כי יגורש מן הארץ. באותו יום העיד גם עריף טאוט - אף הוא אזרח זר השוהה בארץ לצרכי עבודה. לדבריו קיים יחסי מין חלקיים עם המתלוננת, לאחר שהמשיב הציע לו לעשות כן בתמורה ל- 50 ש"ח. לדבריו הרגיש כי המתלוננת הייתה "נרגשת ורועדת" ואיננה מעוניינת בקיום יחסי מין. למתלוננת היו דמעות בעיניים, היא לא בכתה "בכי היסטרי, אבל ראו את הדמעות בעיניים". המתלוננת סימנה לו כי אינה מוכנה לחדירה. המשיב ניגש למתלוננת ודחף אותה אל המזרון. המתלוננת עמדה, ושבה ואמרה שאין היא מעוניינת בחדירה, ועל כן עזב העד את המקום. באותה עת ראה את המשיב דוחף את המתלוננת למזרן ושמע אותו צועק עליה. כשהלך הזוג מאתר הבניה, לפת המשיב את אמת ידה של המתלוננת.

ד.        (1) בעדותה בפני בית המשפט קמא חזרה בה המתלוננת מהגירסה שמסרה במשטרה - ושעל יסודה הוכן, כאמור, כתב האישום - ועל כן הוכרזה כעדה עוינת. המתלוננת סיפרה על בעיית אין אונות ממנה סבל המשיב בבואו לקיים עימה יחסי מין. לדבריה בבית המשפט, היא העלתה בפני המשיב רעיון, לפיו מימוש "פנטזיה מינית" יפתור את הבעיה שביניהם - בסברה כי אם יראה אותה המשיב מקיימת יחסי מין עם אחר, יאהב אותה יותר. בתחילה חיפשו בעיתון "לאשה" זוג המעוניין בחילופי זוגות, אך מאחר שהמתלוננת - מחמת קנאתה - לא רצתה שהמשיב יקיים יחסי מין עם אחרת, וכן מאחר שלא רצו שיזהו אותם, החליטו היא והמשיב כי המתלוננת תקיים יחסי מין עם עובדים זרים בעוד המשיב צופה בה; ואכן קיימה באתר הבניה יחסי מין עם עובדים זרים מרצונה ובהסכמתה. לאחר מכן קיימה גם עם המשיב יחסי מין, כן ביקשה ממנו להכניס את ידו לאיבר מינה על מנת לנקות את הפרשות העובדים. לדבריה, לא רצתה להתנשק עם העובדים, מכיוון שזה לא היה חלק מה"פנטזיה". היא רעדה בשל השפעת כדורים רפואיים אותם נטלה באותה תקופה. בכל פעם שהיו יוצאים לבצע את "השיקום", כך אמרה (ולביטוי זה ונגזרותיו ראוי להידרש, שכן הוא חוזר ונשנה כמוטיב באירועים), הייתה היא במצב רוח טוב. לדבריה התלוננה במשטרה מחמת קנאתה למשיב, שהתחזקה כשהודיע לה כי הוא עוזב אותה לטובת אחרת. היא סברה כי בעקבות תלונתה ייעצר המשיב "לשבועיים שלושה", דבר שיביא לפרידתו מן האשה האחרת ולחזרתו אליה. כפי שאמרה, הוכתה בידי המשיב פעם אחת לפני שנים רבות, והכחישה את האמור בהודעותיהם של חברתה פאני והבת באשר לאלימות שנהג בה המשיב. יצוין כי עדותה של המתלוננת ניתנה שעה שמערכת היחסים בין המתלוננת למשיב השתפרה; המתלוננת נישאה בשנית למשיב בעודו מאחורי סורג ובריח.

           (2) כאמור, כתב האישום שבו הורשע המשיב הוכן על פי הודעות המתלוננת במשטרה (שהן מפורטות ביותר), ולכן לא נאריך לשוב על תוכנן, אך יצוין כי בהודעתה ת/3 מ-4.9.97 תיארה המתלוננת רקע של חיי נישואים מלווי הכאות, קללות ואיומים לה ולילדיה, תוך שהמשיב שקוע בסמים, אלכוהול, קלפים ונשים; המתלוננת הלכה בשלב מסוים למקלט לנשים מוכות, אך לא נשארה כיוון שלא רצתה להתלונן במשטרה. האירועים שביסוד כתב האישום ניזומו על-ידי המשיב לשם "שיקום" המשפחה, כך שאדם זר "יגע" בה ובעלה יצפה, והמשיב גם השקה אותה עד כדי היותה "מסטולית" לקראת הדבר. נזכיר כי באירוע הראשון תואר בהודעה (כאמור בכתב האישום), כי בשעה שהעובד הזר הכניס את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת עמד המשיב וצפה, לאחר שהדליק מצית (דברי המתלוננת נאמרו בבכי, שחזר גם בהודעתה ת/10 מיום 17.9.97, ובהטעמת פחד). להלן באים תיאורים נוספים כנמנה בכתב האישום, שהצד השוה בהם הוא יוזמת המשיב למעשים ותיאורם הפרטני, ולא כאמור מעלה בעדות המתלוננת בבית המשפט.

ה.        בתם הבכורה של המשיב והמתלוננת (אז בת 15.5) העידה ביום 7.1.98. יצוין כי בהודעתה במשטרה (ת/11) סיפרה הבת על התערערות היחסים בין הוריה בעקבות מערכת היחסים של המשיב עם האשה האחרת - שעליה הוציא את כספה של המתלוננת. לדבריה היה המשיב נוהג באלימות כלפי האם, מקלל אותה ומאיים עליה כדבר שבשגרה. היא אף ראתה פעם על רגלה של המתלוננת סימן כחול, והיא ידעה שזה "ממכות שאבא נתן לאמא". בחודשים שקדמו למועד הגשת התלונה, הייתה המתלוננת "מאוד לחוצה ועצבנית והיתה מעשנת הרבה". הבת סיפרה על מקרה בו השקה המשיב את המתלוננת בשתיה חריפה, ולאחר מכן יצאו מהבית כשהמתלוננת לבושה בלבוש פרובוקטיבי. כשחזרו הייתה שתויה. כן סיפרה שבאחד מימי השישי ראתה את המתלוננת כשהיא במיטתה ללא "מצב רוח". בעדותה בבית המשפט הכחישה הבת את הודעתה במשטרה - שאותה, לדבריה, מסרה בניגוד לרצונה - והוכרזה כעדה עויינת. הבת סיפרה בבית המשפט, כי היחסים בין הוריה התערערו בעקבות הקשר שנרקם בין המשיב לאשה האחרת; המתלוננת היא שכעסה וצעקה ו"דווקא אבא... לא רצה להיגרר לריבים". לדבריה, האם אמרה לה מה לומר, כך העידה, ואיימה עליה כי אם לא תעשה כן תשלח אותה לפנימייה. היא לא שיערה שהודעתה תגרום למשיב להיכלא ליותר "מחודש - חודשיים", וסברה שאם תתנצל - יבין ויסלח לה. לדבריה, המשיב לא היכה את המתלוננת ולא קילל אותה, וכן לא ראתה סימנים כחולים על גופה של המתלוננת; החוקר הוא שאמר לה להגיד שראתה את הוריה שותים שתייה חריפה. לדבריה, המתלוננת נוטלת כדורי הרגעה ומצויה בדיכאון רק בשלושת השבועות האחרונים (לפני העדות), וזאת בגלל יחסי המשיב עם האשה האחרת.

ו.        עופרה - שכנתה של המתלוננת - סיפרה בבית המשפט כי המתלוננת באה להתרחץ אצלה בליל שבת - לאחר האירוע השלישי שבכתב האישום - ותלתה את בואה בזרם המים החלש בדירתה. בבואה עישנה סיגריה אף שהיתה שומרת שבת. השכנה ראתה את המתלוננת בוכה במקלחת; אבל המתלוננת סירבה לספר לה באותו ערב מדוע בכתה. לדבריה, המתלוננת הייתה אותה שעה "היסטרית, מפוחדת וגם מבולבלת", וכי "בחיים לא ראיתי אותה במצב כזה". כן אמרה כי המתלוננת פרצה בבכי, ואמרה שהיא סובלת מאוד. לדבריה, בתקופה שקדמה לתלונה היו בין המשיב למתלוננת ויכוחים רבים בגלל היחסים שבינו לחברתו. לאחר שהעידה המתלוננת במשטרה, סיפרה לשכנתה, כי למשיב יש "מישהי" והיא מאוד מקנאה. לדבריה, היא שמעה מדי פעם צעקות מבית המשפחה, אך לא ראתה את המשיב מכה את המתלוננת.

ז.        פאני - חברתה של המתלוננת - חזרה בה בבית המשפט מהודעתה במשטרה והוכרזה כעדה עוינת. לדבריה בבית המשפט לא ראתה את המשיב מכה את המתלוננת או מקלל אותה - כפי שסיפרה בהודעתה -  אך אישרה כי המתלוננת הראתה לה סימנים כחולים על גופה, ואמרה לה שאלה נגרמו ממכותיו. לדבריה, הייתה המתלוננת בחודשים האחרונים "לחוצה והיסטרית", וסיפרה לה כי היא "מאוד מפחדת" מהמשיב. העדה ראתה זאת גם בעצמה, "כי רואים על אדם כשהוא מפוחד". פאני אמרה שכיום היא מבינה שהגורם לכך הוא מערכת היחסים בין המשיב לחברתו - שכן כך סיפרה לה המתלוננת. לדבריה, ידעה זאת עוד בטרם נחקרה במשטרה אך בחרה שלא לספר על כך לחוקרים "משום שזה דבר רגיש ואני חושבת שאף אחד לא צריך לדעת שיש צד שלישי במשפחה". היא הבינה מהמתלוננת שהיא רוצה לחיות עם המשיב ו"לשקם את המשפחה שלה".

ח.        העובדת הסוציאלית, גב' רוחמה זרזר, אשר הייתה בקשרים טיפוליים עם המתלוננת, העידה על הקשר ביניהן; קשר זה החל בחודש 9.93 מיוזמתה של המתלוננת, ונועד - לדברי המתלוננת - "לשקם את חיי הנישואין שלה או לשקם את חייה". המתלוננת סיפרה לה כי המשיב איים על חייה והתעלל בה מינית, ושבמהלך נישואיהם היו מספר מקרים שבהם נהג בה באלימות. בעקבות דיווח המתלוננת לאגף הרווחה של עיריית קריית גת על אלימות כלפיה, שהתה המתלוננת יום אחד במהלך פברואר 1997 במעון לנשים מוכות. המתלוננת אמרה לה שהיא חוזרת לביתה מהמעון, מאחר "שלא טוב לה במקלט", ומכיוון שבן זוגה אינו בבית. כאשר החל המשפט הנוכחי פנתה אליה המתלוננת וסיפרה לה, ששיקרה ביחס להתעללות המינית ולאלימות. לדעתה חשוב למתלוננת "לחיות עם בעלה ויש פה מערכת פתולוגית ביניהם, שמאופיינת בקושי להתנתק ממנו".

ט.        האשה האחרת - חברתו דאז של המשיב - העידה, וכן הוגשה הודעתה מיום 14.9.97 (ת/12). היא אישרה כי קיימה מערכת יחסים ארוכה עם המשיב, אך שבועיים- שלושה לפני חקירתה נפרדו דרכיהם משעברה לתל אביב. היא סירבה לומר אם איים עליה המשיב או נהג כלפיה באלימות. לדבריה לא שיתף אותה המשיב במערכת היחסים בינו לבין המתלוננת - אך אמר לה כי ברצונו לעזוב את המתלוננת. בפגישה שערכה עם המתלוננת, היא סיפרה לה כי אין היא מעוניינת בהמשך הקשר עם המשיב. המתלוננת מצידה צידדה בכך, מכיוון שלדבריה הם מעוניינים "לשקם את המשפחה".

י.        רס"מ מוטי עזרא ציין בעדותו, כי לאחר שהמתלוננת סיפרה על דבר האירועים בשיחות טלפון לרכז המודיעין, עוזי יוסף, הוחלט לאספה ברכב משטרתי למסור תלונה. לבקשתה נאספה מרחוב המרוחק מביתה, על מנת שלא יבחינו בה עוברים ושבים המכירים אותה. "המתלוננת פתחה את דלת האחורית של הרכב ונשכבה תוך שהיא בוכה בספסל האחורי". כשנשאלה לפשר הדבר היא ענתה כי היא "פוחדת פחד מוות שהמשיב יהרוג אותה". המתלוננת מסרה את תלונתה בדיבור קולח ושוטף תוך כדי בכי - דבר ששיכנע את העד בכנות דבריה והותיר בו רושם קשה.

י"א.     (1) המשיב שטח את גירסתו בפני בית משפט קמא בימים 17.11.98, 22.4.02 ו- 5.5.02. ניתן ליבנו לתאריכים - 1998 ו-2002; מתבקש הסבר לפער של שלוש וחצי שנים כמעט בין העדות הראשונה לבין המשכה. לעניין זה נאמר בהכרעת הדין, כי היתה הפסקה בשל דחיות מטעמי בית המשפט, וכן כיוון שהמשיב היה אסיר בחופשה ולא חזר. עיקר עדותו של המשיב היה, כי האירועים שפורטו בכתב האישום נעשו בהסכמתה של המתלוננת, ולעתים אף ביוזמתה. לדבריו, לאחר שנגמל מסמים החלו חיכוכים בינו לבין המתלוננת בנושאים כספיים ואחרים. באותה תקופה הכיר את האשה האחרת והתאהב בה, תוך זמן נרקמה ביניהם מערכת יחסים, שבעקבותיה התגרשה ממנו המתלוננת. אך גם לאחר שהתגרשו המשיכו לגור ביחד, בעוד המתלוננת "מטרידה" את האשה האחרת וחברותיה, ומתפרצת על המשיב שוב ושוב. לדבריו, לאחר הליך גמילה מסמים סבל מאין אונות ביחסיו המיניים עם המתלוננת; בעקבות כתבה שקראה בעיתון "לאשה", העלתה באוזניו אפשרות שתקיים עם אדם זר יחסי מין בעוד המשיב צופה בה - וכשסיפרה לו על כך, כדבריו, חזר לו כוח הגברא. המשיב הסכים לכך "בכדי באמת לשקם את המשפחה". המתלוננת בדקה - כאמור - באשר לאפשרויות למימוש ה"פנטזיה" בעיתון "לאשה", אך מפאת חשש בני הזוג שיזוהו, הוחלט שה"פנטזיה" תמומש באמצעות עובד זר. לדבריו, תחילה ביקשו "לממש את הפנטזיה" במלון באשדוד, המתלוננת עצמה שוחחה עם עובד זר לצורך כך - אך הוא סירב, נוכח התנאי שהציב המשיב כי הוא יהיה נוכח במהלך האקט המיני. המשיב נטל כסף מהעובדים הזרים כדי שיחשבו שהמדובר ביצאנית, שכן לא ניתן היה להסביר את פרשת ה"פנטזיה". לדבריו, בזמן האירועים לא היו בעיות כלכליות - את הכסף שקיבל מן העובדים הזרים תרם. את הכנסת היד לאיבר מינה של המתלוננת ביקשה ממנו המתלוננת, כך סיפר. המתלוננת קיימה את יחסי המין באתר הבניה - על אף התנאים בו - כי זה היה "ספונטני"; "אני לא צריך לקחת אותו לבית מלון... אנחנו תכננו את זה בצורה הזאתי, לבוא כמו גנבים ולצאת כמו גנבים וזהו". למרות שאחרי האירוע הראשון בעיית אין האונות ביחסיו עם המתלוננת לא נפתרה, המשיכו במעשיהם מאחר שזה "התאים להם", ומאחר שקיוו כי בעתיד תיפתר הבעיה. במשטרה לא תיאר - לדבריו - את גירסתו כי היה "חסום", ולא היה מסוגל לדבר על היחסים בינו לבין המתלוננת. לדבריו, הודעתה של פאני נבעה מהיחסים העכורים שביניהם - אחיה המנוח היה שוטר סמוי והיה בין היתר אחראי למעצרו. במענה לשאלה מדוע כיסתה המתלוננת את פניה בשעת המעשים, אמר כי "זה כמו שזה לא היה נעים, ולי לא היה נעים... עשינו את זה בגלל לנסות, כמו שאמרתי לשקם את... החיים בינינו". באחד האירועים דחפה המתלוננת את העובד מכיוון שהייתה בביוץ, והם היו ללא אמצעי מניעה. לדבריו, הוגשה תלונתה נגדו במשטרה כדי שייעצר, וכפועל יוצא מכך ייפרד מן האחרת.

           (2) כאן המקום להידרש לחקירת המשיב במשטרה ביום 4.9.97 (ת/13). הוא הכחיש את כל שייחסה לו המתלוננת, תוך שהוא מסרב לענות על שאלות באשר לאימרתה, שכן הנושא כרוך לדבריו ב"כבוד שלי וכבוד של האישה, ואני לא רוצה לפגוע בה". המשיב אמר, כי הוא מקיים יחסי מין תקינים עם המתלוננת. בחקירתו מיום 8.9.97 (ת/16), ציין כי הוא והמתלוננת שתו שתייה חריפה מספר פעמים במהלך השבועות האחרונים - אך מעולם לא כפה את השתייה עליה. לדבריו הגיע לאתר הבניה - אם בכלל - מתוך כוונה לפרוט לעובדים הזרים דולרים, והכחיש כי לקח את המתלוננת לאתר הבניה על מנת שעובדים זרים יקיימו איתה יחסי מין. לדבריו "מה שהיא עושה היא עושה מרצונה ואני לא איימתי עליה אף פעם שתשכב עם גבר בכוח". לטענתו, הם התגרשו בשל הקשר שלו עם אחרת שאיתה היה בקשר רומנטי באותה תקופה. לאחר שהתגרשו הם החליטו להישאר ולחיות ביחד כדי לשקם את מערכת היחסים ביניהם. בשלב מסוים הבטיח המשיב למתלוננת כי הקשר בינו לבין אותה אשה נותק ושהוא והמתלוננת שבים לחיות כזוג - אך כשנודע למתלוננת כי הוא ממשיך להתראות עם האשה האחרת אמרה לו: "אני עוד יראה לך מה שעשית לי" (כך במקור). המשיב הכחיש שהוא הכה את המתלוננת, "אבל אולי יצא מכל השנים שאני נשוי איתה שהיא קיבלה ממני מכה".

י"ב.     שבתאי צור, רכז לשעבר של "שיקום האסיר" בקריית גת העיד מטעם ההגנה (ב-14.7.02) כי נפגש עם המתלוננת לאחר שכבר הוגש כנגד המשיב כתב האישום. לדבריו נוצרו בין המתלוננת למשיב יחסים של תלות, והיא נכנסה למנטליות ולדפוסי חשיבה של העולם העברייני - "של כוחנות, שלא מוותרים ולא יוצאים חלשים, שתלטנות". בשיחתה עימו אישרה המתלוננת את גירסתה בעדותה בפני בית משפט קמא. העד מסר כי התרשם מכנות דבריה.

הכרעתו וגזר דינו של  בית משפט קמא

י"ג.     (1) בית המשפט - בהכרעת דין מפורטת - הרשיע את המשיב בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. משמצא כי המתלוננת לא הסכימה ל"פנטזיה", ראה באילוצה לקיים יחסי מין עם העובדים הזרים אינוס בדרך של ביצוע בצוותא ועל-ידי אחר, וכך גם לגבי השידול לזנות והניסיון לשידול, וכן לגבי האונס שלה עצמה על-ידי  המשיב בדרך של "שחזור" יחסי המין עם העובדים הזרים; את כל אלה ראה בית המשפט כמכלול אחד.